Vayedaber

Simple Havroutah

Ktouboth

Daf 5b

יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵידוֹת? מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּמְחַלְּקָן, כָּל חֲדָא וַחֲדָא לְמִילְּתַיהּ עֲבִידָא. דְּאָמַר מָר: זוֹ זֶרֶת. זוֹ קְמִיצָה. זוֹ אַמָּה. זוֹ אֶצְבַּע. זֶה גּוּדָל.

Traduction

he should place his finger, which is shaped like a peg, into his ears. And that is what Rabbi Elazar said: Why are the fingers of a person similar to pegs? The Gemara asks: What is the reason that Rabbi Elazar said that fingers are like pegs? If we say that it is due to the fact that they are discrete from each other, each and every finger was designated for its own discrete, sacred matter, as the Master said: This small finger is for measuring a span, the distance between the little finger to the tip of the thumb used in measuring the breastplate of the High Priest; this next finger is used for taking a fistful of the meal-offering; this middle finger is used for measuring a cubit, the distance from the elbow to the tip of the middle finger; this one next to the thumb is the finger used to sprinkle the blood of offerings on the altar; this is the thumb, on which the blood and oil is placed in the purification ritual of a leper.

Rachi non traduit

יניח אצבעו. שהיא שפוייה כיתד:

מ''ט. כלומר במאי דומות כיתידות:

אי נימא דמחלקן. שמחולקות זו מזו ואינן מחוברות יחד:

חדא חדא למילתיה. קושיא היא כל אחת יש בה צורך ואף בצורכי גבוה:

זו זרת. מן הקטנה מודדין זרת של חושן:

זו קמיצה. מאצבע שאצל הקטנה מתחילין לקמוץ חופה שלש אצבעות על פס ידו הקמיצה והאמה והאצבע וקומץ:

זו אמה. מהגדולה מודדין אמת בנין ואמת כלים:

זו אצבע. למתן דמים של חטאת דכתיב ביה באצבעו (ויקרא ד):

זה גודל. לבהן יד דאהרן (שם ח) ודמצורע (שם יד):

Tossefoth non traduit

זה גודל. פי' בקונטרס לענין בהן יד דמצורע ואין נראה דאם כן הוה ליה למימר זה בהן ועוד דאפילו לא מחלק מצי משוי על בהן שהוא קצר מכולם ונראה דלענין קמיצה קאמר כדתנן (מנחות דף יא.) מוחק בגודל מלמעלה אבל בידו אחרת לא יוכל לעשות דבעינן עבודה בימין:

אֶלָּא: מַה טַּעַם מְשׁוּפּוֹת כִּיתֵידוֹת — שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאָזְנָיו. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אוֹזֶן כּוּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה? שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכוֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְווֹת תְּחִלָּה לְאֵיבָרִים.

Traduction

Rather, the question is: What is the reason that they are pointed like pegs? It is so that if a person hears an inappropriate matter, he will place his fingers in his ears. Similarly, a Sage of the school of Rabbi Yishmael taught: Why is the entire ear hard and the earlobe soft? It is so that if a person hears an inappropriate matter, he will bend his earlobe into his ear to seal it. The Sages taught: A person should not allow his ears to hear idle matters. Because of the fact that ears are very sensitive and are the first of the limbs burned, one should make certain not to expose them to anything problematic.

Rachi non traduit

משופות. אגויישיד''ש בלעז:

אליה. בשר שבסוף האוזן:

נכוית תחילה לאברים. רכות ודקות ליכוות מכולם והכי נמי אמרינן במסכת ע''ז (דף לח.) האי עובד כוכבים דחריך רישא שרי למיכל אפילו מריש אודניה ואע''פ שממהר ליבשל:

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִבְעוֹל בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת. דָּם מִיפְקָד פְּקִיד, אוֹ חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר?

Traduction

§ A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to engaging in intercourse with one’s virgin bride for the first time on Shabbat? The dilemma is with regard to the nature of the blood that emerges as a result of the piercing of the hymen. Is it that the blood is pooled, and it is released once the hymen is pierced, so that no prohibition is violated? Or, is the blood flowing through vessels attached to the body, and it emerges as a result of a wound, so that he does violate a prohibition?

Rachi non traduit

מהו לבעול בתחלה. לא שמיע להו הך מתניתא דלעיל א''נ שמיע להו ומיבעיא להו הלכה או אין הלכה:

מיפקד פקיד. כמו פקדון כנוס ועומד ואינו נבלע בדופני הרחם להיות יציאתו על ידי חבורה אלא שהפתח נעול בפניו ופותחין לו ויוצא:

או חבורי מיחבר. דם בתולים היוצא על ידי חבורה הוא בא שהדופן מתפרק מחברו:

Tossefoth non traduit

מהו לבעול בתחלה בשבת. אף על גב דתקנו שתהא בתולה נשאת ברביעי מכל מקום אם אירע לו שלא בעל בליל חמישי לא חייבוהו חכמים להמתין עד יום חמישי אחר או עד יום ב' להכי בעי אם מותר לבעול בשבת אם לאו אע''ג דתניא לעיל ומפרישין חתן מן הכלה לילי שבת תחלה מפני שהוא עושה חבורה ותניא נמי באידך ברייתא בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא כו' פי' בקונטרס דלא הוה ידע לה א''נ ידע לה ובעי היכי הלכתא דאיכא למימר דפליגי בה ר' יהודה ור''ש ומיהו על כרחך נראה דלא ידע הברייתא דחיישינן שמא ישחוט בן עוף דאי הוה ידע לה מאי קמיבעיא ליה הא בהא לא פליגי ר' יהודה ור''ש והא דלא פשיט מינה לבסוף משום דמשכח תנאי דפליגי עלה:

דם מיפקד פקיד או חבורי מיחבר. טעמא דחבורה לא כפרש''י דפירש בפרק שמונה שרצים (שבת קז:) דחייב משום צובע גבי ח' שרצים דתנא התם נצרר הדם אע''פ שלא יצא וקשה לר''י דבאלו טריפות (חולין מו:) בשמעתא דריאה תניא ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם והשתא התם מאי צובע איכא הא לית להו עור וה''נ מאי צביעה איכא בהך חבורה וכן גבי חבורה דמילה לא שייך צביעה ועוד דעל כרחך לשמואל איכא טעמא אחרינא דבפרק כלל גדול (שבת עה. ושם) קאמר דשוחט לא מחייב משום צובע אלא משום נטילת נשמה אלמא טעמא דחבורה הוי משום נטילת נשמה כדקאמר שמואל התם ורב דאמר התם משום צובע אף משום צובע קאמר ונטילת נשמה אין לפרש דטעמא משום הכחשה שמחלישו ונוטל קצת נשמתו דהכא אין צריך לחלישות האשה ומיהו איסורא דקאמר הכא איכא למימר דהויא דרבנן אבל גבי מילה משמע דאיכא איסורא דאורייתא בהוצאת דם דאמרינן בפרק ר' אליעזר (שם קלג:) האי אומנא דלא מייץ סכנתא הוא ומעברינן ליה פשיטא מדקא מחללין שבת עליה מהו דתימא דם מיפקד פקיד קמ''ל דחבורי מיחבר ואי הוה משום החלשה ליכא חילול שבת דהויא מלאכה שאין צריכה לגופה דאין צורך להחליש התינוק ונראה לר''ת לפרש דהוצאת דם חשיבה נטילת נשמה כי הדם הוא הנפש וכשנוטל מקצתו נוטל מקצת נשמה וקשה לר''י דאמרי' בפרק כלל גדול (שבת עה. ושם) גבי הצד חלזון והפוצעו וליחייב נמי משום נטילת נשמה ומשני מתעסק הוא אצל נטילת נשמה דכל כמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כו' ולפי זה אפילו הוא חי גמור הרי יש כאן נטילת נשמה ואומר ר''ת כי דם חלזון שצובעין בו הוא מיפקד פקיד ועל אותו אינו חייב משום נטילת נשמה ועל שאר הדם שמחובר חשיב ליה מתעסק:

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר דָּם מִיפְקָד פְּקִיד: לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וּשְׁרֵי. אוֹ דִּלְמָא לַפֶּתַח הוּא צָרִיךְ, וַאֲסִיר.

Traduction

And if you say that it is pooled and the intercourse does not cause a wound, there is an additional dilemma: Does the husband require the blood to flow, and that is his objective in performing the act, in which case it is permitted? Or, perhaps he requires the opening caused by the rupture of the hymen, and creating that opening is prohibited on Shabbat.

Rachi non traduit

אם תימצי לומר מיפקד פקיד. ואין בו משום חבורה כוונת המוציאו למאי לדם הוא צריך ומתכוין להוציאו:

ושרי. דהא מיפקד פקיד:

או דלמא לפתח מתכוין. והרי הוא כבנין ואסור:

Tossefoth non traduit

לדם הוא צריך ושרי. וא''ת והא פסיק רישיה הוא לענין הפתח וצ''ל שיכול להוציא הדם בלא עשיית הפתח פי' ר''ת שצריך להוציא הדם שלא יתלכלך פעם אחרת כשיבעול ולפירושו לקמן דקאמר דם חבורי מיחבר אי לדם הוא צריך ואסור אף על גב דהויא מלאכה שאינה צריכה לגופה דשריא במקום צערא גבי מורסא הכא גבי מצוה אסור ולקמן נפרש הא דפריך ממפיס מורסא לפירושו ור''י מפרש לדם הוא צריך שצריך לראות אם היא בתולה:

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וּפֶתַח מִמֵּילָא קָאָתֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר, אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר?

Traduction

And if you say that he requires the blood, and the opening comes about incidentally as an unintended consequence, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said: An unintentional act, i.e., a permitted action from which a forbidden labor inadvertently ensued, is permitted? Or, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: An unintentional act is forbidden?

Rachi non traduit

ואם תימצי לומר לדם הוא מתכוין. ולא לפתח ומיהו על כרחך פיתחא ממילא הוי:

או כר''ש. ומותר וא''ת פסיק רישיה ולא ימות הוא הא פרכינן לה לקמן ומשנינן יש שבקיאין בהטיה ואין דם יוצא ואף אין פתח נפתח הלכך לאו פסיק רישיה ולא ימות הוא:

הלכה כרבי יהודה. בדבר שאין מתכוין ואסור:

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה — מְקַלְקֵל הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח, אוֹ מְתַקֵּן הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח?

Traduction

And even if you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in this regard, is this a destructive action vis-à-vis the opening, and is it consequently permitted on Shabbat because only constructive actions are forbidden? Or, perhaps it is a constructive action vis-à-vis the opening.

Rachi non traduit

ואת''ל הלכה כרבי יהודה. אכתי איכא למיבעי דקיימא לן (שבת ד' קו.) כי אמר רבי יהודה במתקן אבל במקלקל אינה מלאכה ויש לשאול על פתח זה אם תקון הוא אצלה או קלקול הוא אצלה שהבתולה חשובה מן הבעולה:

ואת''ל מקלקל הוא ל''ג דאי מקלקל לדברי הכל מותר שאין לך מקלקל חייב אלא חובל ומבעיר אליבא דרבי שמעון והכא לאו חובל הוא דהא באת''ל דם מיפקד פקיד בעי לה ואזיל:

Tossefoth non traduit

אם תימצי לומר הלכה כרבי יהודה מקלקל הוא אצל הפתח ושרי. פי' דרבי יהודה אית ליה דמקלקל בחבורה פטור אף על גב דפטור אבל אסור מיהו הכא מותר לכתחלה משום דאיכא תרתי מקלקל בחבורה ודבר שאינו מתכוין וקשה דבגרירה אסר ר' יהודה אע''ג דאיכא תרתי דאין מתכוין ומקלקל נמי הוי כדאמרינן בשילהי פ''ק דחגיגה (דף י.) דמוקי הך דחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה דפטור אפי' כר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה וטעמא דפטור משום דמקלקל הוי ובפרק י''ט (ביצה כג. ושם) אסר רבי יהודה קירוד אף על גב דאין מתכוין ומקלקל ויש לומר דהכא שרי טפי משום דאיכא נמי מצוה א''נ שלא במקום מצוה נמי היכא דאיכא תרתי שרי וגבי חריץ יש להעמיד כגון שאינו מקלקל לגמרי אלא מתקן קצת דמשוי גומות מצד אחד וגבי קירוד נמי במה שמוציא דם מיקל לבהמה קצת כמו דם הקזה:

אִיכָּא דְּאָמְרִי: וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר דָּם חַבּוֹרֵי מִיחַבַּר — לַדָּם הוּא צָרִיךְ, וְאָסוּר, אוֹ דִּלְמָא לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ, וְשָׁרֵי?

Traduction

Some say that the series of dilemmas is as follows: And if you say that the blood is flowing through vessels attached to the body and emerges as a result of a wound, does the husband require the blood, and engaging in intercourse is consequently prohibited, as his intent is to cause the wound? Or, perhaps he requires the act of intercourse solely for his own pleasure, and it is permitted.

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ, וְדָם מִמֵּילָא קָאָתֵי — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?

Traduction

And if you say that he requires the act of intercourse solely for his own pleasure, and the blood comes incidentally, as it was not his intent to draw blood, is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to an unintentional act, or is it in accordance with the opinion of Rabbi Shimon?

Rachi non traduit

ודם ממילא קא הוי. הוא אינו מתכוין להוציאו אבל הוא יוצא ונמצאת חבורה נעשית שלא בכוונה:

הלכה כרבי יהודה. בדבר שאינו מתכוין ושמא מתקן הוא ואסור:

או הלכה כר''ש. דדבר שאין מתכוין מותר:

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה — מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה אוֹ מְתַקֵּן בְּחַבּוּרָה הוּא?

Traduction

And if you say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda and unintentional acts are forbidden, is one destructive in causing the wound or constructive in causing the wound?

Rachi non traduit

ואם תימצי לומר הלכה כרבי יהודה. קלקול הוא ומותר או תקון הוא ואסור ואפי' אם קלקול הוא יש למצוא צד איסור אם בדבר שאין מתכוין סבירא לן כרבי יהודה ובמקלקל בחבורה סבירא לן כר''ש דמחייב דאמרינן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר ואוקימנא כר''ש בפרק האורג (שבת קו.):

Tossefoth non traduit

את''ל הלכה כרבי יהודה מקלקל בחבורה הוא כו'. משמע דאי הלכה כרבי שמעון שרי אפילו הוא מתקן כיון דאין מתכוין וקשה דבשילהי פרק ספק אכל (כריתות יט. ושם) אמר לרבי שמעון הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב ומאי שנא דאין מתכוין פוטר רבי שמעון בחבורה טפי ממתעסק וי''ל דמתעסק שמתכוין למלאכה לא מיפטר בשבת אלא משום דאין זה מלאכת מחשבת ומשום הכי חייב לרבי שמעון מתעסק בחבורה כמו מקלקל בחבורה דמחייב רבי שמעון אע''ג דאין זה מלאכת מחשבת ולהכי תלינן ליה במקלקל משום דטעם שניהם דפטורין בשאר מלאכות שבת הוי משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל שאינו מתכוין כלל למלאכה לא משום דבעינן מלאכת מחשבת מיפטר דהא בשאר מקומות נמי מיפטר אין מתכוין כגון גבי כלאים דמוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין כו' (כלאים פ''ט מ''ה) ותנן נמי נזיר חופף ומפספס כו' (נזיר דף מב.) הילכך בחבורה נמי שרי:

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר מְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה הוּא — בִּמְקַלְקֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה,

Traduction

And if you say that he is destructive in causing the wound, in cases involving destructive acts is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who rules that one who performs any destructive act on Shabbat is exempt, even if he did so intentionally?

Rachi non traduit

הלכה כרבי יהודה במקלקל. ומותר דכי אמר רבי יהודה דבר שאין מתכוין אסור במתקן אבל במקלקל לא אמר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source